כך מתקנים פנצ’ר בקובה

הייתי בקובה. מים, קרקע ושמש בשפע. מחצבים? אולי. לא נראה שמשהו טורח לחפש. חקלאות- בעיקר גידולים שאינם מצריכים השקעה וטיפול רבים. אזורי תעשיה בקושי ראיתי סימנים. הציביליזציה נעצרה לפני 200 שנה.

עולם קדום בתוך גן עדן.

נופים, מים וצמחיה בשפע  

תעשיה, טכנולוגיה, תשתיות?

זה כבר משהו אחר.

חקלאות מתועשת ראינו פעם אחת, תוך כדי חציית האי במרכז, מדרום לצפון.

מפעלים, חרושת מתכת, מתקני חשמל, בתי מלאכה לעיבוד שבבי, בתי מלאכה לייצור (תעשיה זעירה) בתי מלאכה לאומנות, אנשים עובדים בשדות… בקושי ראינו אם בכלל. ומה שראינו היה מיושן, לא מתוחזק ואפילו מוזנח.

אחת החוויות הטכנולוגיות המרתקות שעברנו בקובה, הייתה תיקון פנצ’ר.

והמעשה שהיה כך היה:

שכרנו מונית ונהג כדי להגיע לחוף הים. מסע של כ 150 ק”מ. מעירה בשם ויניאלס בעמק הטבק לחוף אלמוגים שנקרא מריה גורדה.

המונית והנהג, התייצבו בבקר בשעה היעודה (אפילו הקדים – וזה לא מקובל כל כך בקובה). הרכב: מוסקביץ’. רכב רוסי עתיק לתפארת:

 

כל הדש בורד מפורק, כלומר איננו. לחצני ההפעלה פזורים במרחב הקדמי. שעון הספידומטר, מונח על מוט ההגה.

 

בגלגל אחורי ימני בליטה המעידה על קריעת כבלי הפלדה לחיזוק החצאית של הצמיג, זה פחות חשוב. העקר שיש סמלי פג’ו לקישוט במרכז הגלגל.

הדרך הלוך, חלפה בנעימים. נופים נהדרים ומוסיקה קובנית (במקצב סוער של סלסה ובצ’אטה) ברדיו. ללא דיבורים, ללא פרסומות וללא חדשות!

הדרך נמשכה כשעתיים וחצי ללא תקלות או הפרעות. השחיה הייתה מהנה, והמראות שמתחת למים בשמורת אלמוגים, מרהיבים כמו בשמורת אלמוגים (לאילת אין במה להתבייש כלל).

בדרך חזרה, לרוע המזל, לא הצליח נהג המוסקביץ’ (רכב רוסי עתיק) שלנו, לעקוף בור בכביש. התוצאה, שסע כפול בצמיג הגלגל הקדמי ימני:

הצמיג, היה שחוק ובלוי ממילא. אורך השסעים כחמישים מילימטרים. זה אומר שנחתכו כמה וכמה סיבי פלדה שאמורים לחזק את אזור החצאית.

נהגנו האמיץ, שינס מותניו, לאחר שהתאושש מגודל האסון שנפל עליו, ולא לפני שסחב אותי 200 מטר לאחור, להראות לי את הבור הענק האשם במצב הביש…

פשט את חולצתו

 

.

והחליף גלגל. כמובן, היה גלגל רזרבי וציוד דרוש.

במשך הזמן הזה חלפה מכונית אחת ואוטובוס לידנו. המכונית הייתה נהוגה בידי אישה, וילדים היו במכונית. הגברת עצרה ושאלה אם זקוקים לעזרה. העזרה היחידה שנהגנו האמיץ היה זקוק לה, זו אינפורמציה על הפנצ’ר מעכר הקרוב ביותר.

הפנצ’ריה הראשונה, לא הייתה מצוידת ביכולת לעזור, מלבד מילוי אויר ללחץ הצמיג הדרוש (גלגל קדמי ימני), והנחיות איך להגיע לפנצ’ריה הקרובה:

הגנבתי צילום גם של החדר הפנימי:

ושל לב הפנצ’ריה, מתקן הפרוק וההרכבה של הצמיגים:

הפנצ’ריה השניה הייתה עמוסה בלקוחות

אך הנחיות איך להגיע לפנצ’רית המיינסטר, נתנו ברצון, כמעט ע”י כל הנוכחים. הצילום נעשה מעל גג המוסקביץ’ האגדי שלנו. שימו לב לאנטנה!

הגענו לביתו של המומחה. הפנצ’ריה נמצאת בחצר. האיש עמד כבר לסגור את העסק להיום, אך הסבר קצר של הנהג על מצב הביש, בחינה מהירה של “הפציינט” (הצמיג האומלל) והוא נרתם לעזרה.

 

וככה מתקנים צמיג שסוע בקובה:

שלב א’ שחרור ההדבקה של הצמיג מהחישוק, בעזרת מנוף הפלאים:

שלב ב’ ריתום הגלגל לריצפה וחליצת הצמיג:

שלב ג’ החלקת הצמיג מבחוץ בעזרת אבן משחזת חשמלית, מבפנים שפשוף ידני בשבר של אופן השחזה:

שלב ד’ מכניסים בשסע פיסת גומי ותופרים בחוט ומחט!!:

שלב ה’ הצמדה של פיסות גומי בפנים ומבחוץ וגיפור. את החום מספקת סוליה של מגהץ שחוממה על הגז שבמטבח בבית:

בינתיים כבדה אותנו אשתו של המומחה בקפה קובני. 20 סמק קפה בכוס קטנה עם המון המון סוכר.

שלב ו’ החזרת הצמיג למקומו עכשיו בפקוח צמוד של אחד משני הכלבים שבבית:

והרי לפניכם הצמיג מוכן לבדיקה (אם תרצו שלב ז’):

לצערנו, הצמיג נכשל במבחן אמבט המים.

ותהליך הגיפור עבר מקצה שיפורים. כמובן לאחר פרוק הצמיג מעל החישוק וכו’.

הפעם, הנתוח הצליח, ונשמתי לרווחה כשהצמיג הוכנס לתא המטען, כי היו סימני הכנות להרכבתו במקום הגלגל הרזרבי, במקומו הקודם, כלומר גלגל קדמי ימני.

על איזון גלגלים, אין מה לדבר. אין זה שייך כאן לתהליך.

התיקון נמשך כשלוש שעות. זמן מספיק כדי לרחרח בכל רחבי הפנצ’ריה ולצלם.

הסדנא שבאולם האחורי:

 

 

חדר מדחסים:

הרתכת (שני סלילי נחושת גלויים):

המוסך:

ארון כוח ראשי:

קו מתח עליון (חוטים מתוחים בגובה יד):

 

ומחסן סחורה מוגמרת ובתהליך:

בשום מקום אחר שבמתחם, לא נראו חישוקים, צמיגים או גלגלים נוספים. גודל המתחם 6X6 מטר לא כולל המוסך.

רואים את הגלגל הכחול שבתמונה? עד שהסתיים התיקון שלנו, הופיע פרש על סוס, שילם, נטל את הגלגל הכחול, המתוקן, עלה על סוסו, וכשהגלגל אחוז בידו, נעלם.

נפרדנו בחביבות מהמומחה ואישתו. הנהג שילם (כמדומני) 7 CUC, שהוא המטבע המקומי של התיירים (סכום מקביל ל 6  EU) עלינו על הכביש הראשי, והמשכנו בדרכנו חזרה לוויניאלס, עמק הטבק, בליווי מוסיקה סוערת במקצב הסלסה והבצ’אטה.

אתם חושבים שנהגנו האמיץ הטיב דרכיו, ונסע לאט ובזהירות?

אז אתם טועים. לדעתנו הוא הרגיש חובה לעצמו להדביק את הזמן האבוד, ומהירות הנסיעה הייתה בהתאם!

נס שלא היה נקר נוסף.

 

כך עושים בקובה. התנאים מביאים את האדם לתושייה ולפתרונות שלא היו עולים בדעתו של אף בעל מתקן פנצ’רים בארץ.

 

לסיכום

  • המחסור מביא לתושייה ולתעוזה

  • תרבות השפע המערבית משכיחה מאתנו יסודות. יסודות חיים, יסודות פיזיקליים, יסודות הנדסיים (יש פנצ’ר- מזמינים חילוץ, צריך לנווט יש וויז, צריך להדביק גומי יש דבק מי זוכר מה זה גיפור, צריך לעבד חומר מי זוכר מה זה מסור, פצירה או כיפוף וריקוע בעזרת פטיש)

  • להנדסה אין די כלים להתמודד עם השאלה מהו אורך החיים האמתי של חלק או מערכת.

  • בסופו של יום, הכל תלוי בגורם האנושי, יכולת אישית, השכלה, הכשרה, ניסיון וניסיון וניסיון.

עכשיו תורכם

עד כאן הצגתי בפניכם סיפור מהחיים ולקחים,  שיכולים ללמד משהו על עצמנו ועל החיים. עתה הבמה כולה שלכם. מה תוכלו לתרום מניסיונכם? אילו כללים נוספים אתם יכולים ללמוד מהקובנים. אנא שתפו אותנו פה למטה, בתגובות, כדי שכולנו נלמד ונצמח ביחד.

הצעד הבא שלכם להצלחה

אהבתם? שתפו את המאמר עם חברים וקולגות. רוצים לקבל ממני עוד הרבה טיפים מועילים, עקרונות מנחים והדרכה מעשית בנושאים שונים ומגוונים בהנדסת מכונות? במיוחד בשבילכם כתבתי את מדריך הבזק “הנדסה בחקירה” ובו ניתוח עומק של 7 כשלי תכנון בסיסיים שהובילו לאסונות ענק. להורדת המדריך במתנה ממני ולגמרי בחינם – לוחצים כאן.

 

אודות משה קלמן

אינג' משה קלמן, בוגר לימודי הנדסת מכונות בטכניון במגמת אנרגיה, ובעל תואר שני במנהל עסקים, מהאוניברסיטה העברית בירושלים, מביא אתו ניסיון עשיר של כ-40 שנה בתחומי הנדסה שונים ומגוונים. את הניסיון העצום שצבר, יצק לתוך מגוון תכניות הדרכה למהנדסים בהתאמה לצורכי הארגון.

להורדה בחינם של מדריך הבזק "הנדסה בחקירה" שבו אסף דוגמאות של כשלים קטסטרופליים שנבעו מהזנחה של עקרונות הנדסיים בסיסים – לחצו על הקישור "כן, אני רוצה ללמוד מניסיונם של אחרים"

4 תגובות

  1. דינה שמיר הגב

    התיאור על הפנצריה בקובה – מרתק!
    תודה על כל פעילותך שתורמת כל כך הרבה. חג פסח שמח!

  2. בן הגב

    היי משה,
    נשמע כמו חוויה מרתקת ומלמדת מאד!
    תוכל בבקשה להרחיב קצת על גיפור? איך הוא החליף של הדבק?
    תודה רבה על השיתוף

    • משה קלמן הגב

      בן שלום,
      גיפור זהו תהליך ההקשחה (והטיוב) של הגומי (ופולימרים בכלל). לגומי מוסיפים גופרית, שנכנסת בין השרשרות של האלסטומר.מה שהמיינסטר בקובה עשה, הוא הכניס גומי נוזלי (גלמי) כדבק, בין ה”פלסטר” והצמיג, הוסיף חום ולחץ, וחיבר, בעזרת הגיפור,את הטלאי מגומי, לצמיג שעשוי גם הוא מגומי. סוליות נעליים העשויות גומי, יוצקים על הגפה (מעור) ומגפרים (חום ולחץ אם אפשר) בלעז: וולקניזציה.

השארת תגובה